אפטרנון טי באוטובוס תיירים

אז איך בעצם התחיל המנהג הזה של שעת התה המסורתית? במקור, התה בכלל התגלה בסין, וכמו הרבה דברים טובים אחרים זה קרה די בטעות. לפי האגדה, הקיסר הסיני שנונג (Shennong) גילה את התה בשנת 2737 לפני הספירה כאשר עלים מצמח התה נפלו לתוך כוס המים החמים שלו. על אף הגילוי המוקדם, התה הוזכר לראשונה בטקסטים סיניים "רק" מהמאה ה-3 לפנה"ס כמשקה רפואי. לאורך השנים, תה הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית ולסמל של רוגע ומדיטציה. רק שנים רבות לאחר מכן התה הופיע לראשונה באנגליה, ומאז הוא ממשיך לייצר כותרות, לחדש ולהפתיע. בבלוג שלנו באתר, זה שאתם נמצאים בו ממש עכשיו, תוכלו לגלות עוד המון מידע וטיפים לגבי אפטרנון טי'ז שונים ומגוונים ברחבי לונדון!

הדוכסית השביעית מבדפורד, אנה

תעשו הרבה כבוד לדוכסית אנה מריה ראסל, הדוכסית השביעית מבדפורד. בתקופתה, בשנות ה-40 של המאה ה-19, הארוחה העיקרית של היום, ארוחת הערב, הוגשה בשעות הערב המאוחרות (סביבות 8 או 9), ואילו ארוחת הצהריים הייתה קלה מאוד. כתוצאה מכך, הדוכסית חשה תחושת רעב בשעות אחר הצהריים המאוחרות. כדי להתמודד עם הרעב, היא ביקשה שיגישו לה תה, לחם וחמאה, ומאפים קלים לחדרה. הדוכסית נהנתה כל כך מהרעיון הזה, עד שהיא התחילה להזמין את חברותיה להצטרף אליה לארוחה הקלה הזו. במהרה הפך המנהג לאירוע רשמי בחוגי החברה הגבוהה. הנשים התכנסו סביב השעה 4 או 5 אחר הצהריים, לשיחה קלה ולתה מלווה בכריכונים, עוגיות ומאפים

אפטרנון טי בתקופה הויקטוריאנית

שעת התה הפכה במהירות לאירוע חברתי מכובד בחברה הוויקטוריאנית. שעת התה הייתה הזדמנות לנשים להיפגש ולשוחח (או בקיצור, לרכל ולקשקש) בצורה בלתי פורמלית, וכמובן, להשוויץ באופנה החדשה שלהן. הכיבוד כלל לעיתים קרובות כריכונים, סקונס עם שמנת וריבה ועוגות ומאפים שונים.
האווירה של האירוע הייתה חשובה מאוד, ולכן בבתים של אנשי המעמד הגבוה היו מגישים את התה על כלי חרסינה יוקרתיים, לעיתים בעיצוב סיני, ועם סכו"ם מכסף. שעת התה הפכה להיות סימן לסטטוס חברתי ואמצעי להפגין טעם טוב ומעמד.

לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, טקס האפטרנון טי הפך מנחלתם של העשירים, האצילים והדוכסים המצויים בחרפת רעב משהו, לרווחת הכלל. התחבורה הציבורית המתפתחת, המעבר לעידן התעשייתי, הפיתוח הכלכלי והביקוש הרב הובילו לפתיחה של בתי-תה זולים יותר ונגישים יותר, ולמעשה עד היום טקס שעת התה הוא בילוי מועדף ופופולרי בקרב אזרחי הממלכה ואטרקציה תיירותית מוצלחת במיוחד.

אפטרנון טי – הגרסה המודרנית

היום, המנהג התפשט לכל חלקי החברה הבריטית. המיקומים, הרעיונות, העובדה ששעת התה יכולה להימשך היום גם שלוש וארבע שעות רק מדגישה כמה עמוק הטקס הזה השתרש בתרבות ובמסורת הבריטית. בכל רחבי העיר תוכלו למצוא מאות בתי תה, מסעדות, בתי מלון וגם סירות ואוטובוסים שמציעים את החוויה הזו. בין שלל הקונספטים שאפשר למצוא בלונדון תוכלו לגלות מסעדות שמציעות חוויה אומנתית במיוחד, כאשר המאפים מבוססים על יצירות אומנות מפורסמות, או שעת תה בתמה של סרטים וספרים מוצלחים כמו אליס בארץ הפלאות, צ'ארלי בממלכת השוקולד, ופיטר פן. במהלך השנים האפטרנון טי הצליח להשתלב גם עם סגנונות מוזיקה שונים ומגוונים ויש מלונות ומסעדות שמגישות תה ומאפים לצלילי ג'אז או היפ הופ באווירה צבעונית ומגניבה. בקיצור, לא חסר, ויש תחושה באוויר שזה רק ילך ויעשה יותר משוגע ויותר נועז עם השנים.